מה שרואים מכאן, לא רואים משם

כשחזרתי לפני חודשיים ממסע שורשים בדרום הודו, כולם התלהבו מהתמונות, הן מרהיבות, צבעוניות ובאמת היה צבעוני ומרהיב, אבל הייתי חייבת לשתף אתכם שתמונה לא תמיד, משקפת את הסיפור האמיתי.



בנגלדור, דרום הודו

נחתנו בעיר בנגלור , את ארבעת הימים הראשונים מבלים אצל אחי והמשפחה המקסימה, (הם נמצאים בשליחות מטעם המדינה). הגענו משדה התעופה בערב ל"מגדל השן" שבו הם מתגוררים, מתחם גדול ויוקרתי. הודו נראת עד כה נהדר.

בבוקר מתארגנים ויוצאים עם הרכב לסיור ראשון בעיר, ידעתי שהודו היא שילוב של ניגודים - עשירים ועניים, ליכלוך ונופים מדהימים והייתי מוכנה לראות את הודו "האמיתית" (לפחות כך חשבתי), מביטה דרך חלונות הרכב, מתרגשת ומתלהבת, אנשים לבושים בבגדים צבעונים, תרבות נהיגה מטורפת ,צפירות מכל עבר, רקישות, ווספות, ההודים לא מתעצבנים ומאוד אדיבים ופתאם זה הגיע, הרגשתי מחנק, לא יכלתי לנשום, מסתבר שקיבלתי התקף חרדה, אי אפשר היה לפתוח חלון או לעצור, אין מדרכות, פקק צפוף וארוך. אז מה עושים? אילו היו 10 דקות ארוכות, שלמזלי הייתי ברכב עם משפחה נפלאה, כולם מתרגלים נשימות ארוכות איתי, אין לחץ (כלפי חוץ לפחות), אין שיפוטיות, עד שהיה ניתן לעצור. קפצתי מיד מהרכב לרחוב והתיישבתי על מפתן של חנות, מסביבי הכל מלוכלך, עז מסתובבת לידי, אוויר כבד וריח שרוף והמחשבה שמעסיקה אותי, איך אני ממשיכה לטייל ? זה רק היום הראשון. אני יודעת שהמשך הטיול התנהל בהתאם לסיפור הפנימי שאספר לעצמי והוא חייב להיות טוב, אחרת אמצא את עצמי בחזרה לארץ .

אחרי מספר דקות, קמתי, עדין בשוק ממה שקורה סביבי , אבל עם סיפור פנימי חיובי ומעצים ואני מבקשת להצטלם עם הריקשה שחונה לידנו וזאת התמונה.

נ.ב אחרי 4 ימים של הסתגלות, התאהבתי בהודו, המשך המסע היה מרתק, אנרגיות מטורפות, נופים מדהימים, מורשת נפלאה ומעצימה, ההכרה שאנחנו יכולים ללמוד מכל תרבות ומכל אחד, לפחות דבר או שניים שיכולים לקדם אותנו, להסיר התנגדויות, להפוך אותנו לבני אדם יותר טובים, לחיות את ההווה ולהוקיר כל בוקר על מה שיש לנו

השאלה הנשאלת עכשיו - מתי אני נוסעת שוב???

19 צפיות1 תגובות

© 2019  by Yochi Moses.
Proudly created to Halmolife 

  • White Facebook Icon
  • White Pinterest Icon
  • White Instagram Icon